לפעמים דוכן אחד מספר סיפור שלם

סיור אוכל בשוק נתניה דרך אישה אחת

יש דוכן אחד בשוק נתניה שאי אפשר לפספס, לא בגלל שלט גדול ולא בגלל עיצוב מתוחכם. להפך. הוא קטן, קצת צפוף, ובעלת הדוכן יושבת מאחוריו כאילו הזמן עצר שם איפשהו בשנות השישים. היא שם מאז ומעולם, וכששואלים אותה כמה שנים היא כבר מוכרת בשוק, היא עונה בחיוך:“מאז שלאנשים היה זמן לדבר”.

בסיורי אוכל לקבוצות בשוק נתניה אנחנו עוצרים אצלה כמעט תמיד. לא כי זה “חייב להיות”, אלא כי משהו שם פשוט עובד. האוכל פשוט, מדויק, כזה שלא מנסה להרשים. אבל מה שבאמת קורה סביב הדוכן הזה הוא לא רק טעימה, אלא מפגש.

היא לא מתחילה לספר סיפור. היא מתחילה למזוג. קצת מזה, קצת מזה, ואומרת למישהי בקבוצה:“את תאכלי קודם, את נראית לי רעבה”.תמיד יש אחת כזו. זה מצחיק, וזה גם מדויק להפליא.

תוך דקה כולם כבר מחייכים, ותוך שתי דקות מישהו שואל מאיפה היא, איך התחילה, ולמה היא עוד כאן. היא מספרת על השנים בשוק, על אנשים שהלכו ואנשים שבאו, על ילדים שגדלו וחזרו עם הילדים שלהם. בלי דרמה, בלי נוסטלגיה בכוח. פשוט ככה זה היה, וככה זה עדיין.

באחד הסיורים מישהו אמר בשקט:“זה מרגיש כמו ביקור אצל סבתא, רק עם יותר אנשים בתור”.היא שמעה, חייכה, ואמרה:“סבתא לפחות מאכילה”.

בסיורי אוכל בשווקים לקבוצות, זה הרגע שבו משהו משתנה. האנשים כבר לא רק מבקרים במקום, אלא פוגשים אדם. האוכל הופך לשער, והשיחה נפתחת מעצמה. גם מי שבדרך כלל שקט, מוצא את עצמו מקשיב. גם מי שבא רק לטעום, נשאר עוד רגע.

השוק הוא מרחב אנושי, והדוכנים הם אנשים. עבור קבוצות, זו חוויה שמחברת בלי מאמץ ובלי תסריט. ההליכה המשותפת, העצירה ליד הדוכן, והמפגש הלא מתוכנן – כל אלה יוצרים רגע שנשאר.

כשהקבוצה ממשיכה הלאה, כמעט תמיד יש מישהו שמסתובב אחורה להגיד לה תודה. לפעמים היא עונה, לפעמים רק מנופפת ביד, כאילו אומרת: “לכו, יש עוד מה לטעום”.אבל משהו מהמפגש הזה הולך עם הקבוצה עד סוף הסיור.

סיור אוכל בשוק נתניה לקבוצות הוא לא רק אוכל. הוא אוסף של רגעים כאלה. דוכן אחד, אישה אחת, וסיפור קטן שנוגע בכולם.ולמי שזה חשוב – הסיור כולו מתאים גם לקבוצות שמקפידות על כשרות, בלי להפוך את זה לעניין.

אם את מחפשת סיור אוכל לקבוצה, כזה שמשלב שוק, אנשים וסיפורים שנכנסים ללב, זה בדיוק המקום להשאיר פרטים. נבדוק יחד איך לבנות סיור שמאפשר לרגעים כאלה לקרות.